מטיילים בסטף

תכננו ללכת לגן החיות, היינו בדרך. אבל לצ'ופי נמאס להיות באוטו והוא רצה לצאת, אז עצרתי בסטף. עצרנו מול נוף עוצר נשימה. בעודי נהנית מהשמש והיופי, צ'ופי ראה מאחורי אוטובוסים.

תנחשו איפה אכלנו את ארוחת הבוקר. אכן, לא מול הנוף המרהיב, אלא מול האוטובוסים.

רונית כפיר כתבה באחד מהפוסטים שלה על הטיול שלהם לארה"ב שיש מושג כזה ללכת בקצב של הילד. זה מה שעשיתי, האטתי את הקצב, אין לנו לאן למהר (ארוחת הצהריים מוכנה) ואפשר ללכת בשקט וברוגע.

הלכתי אחריו וראיתי מה מעניין אותו. הענפים על הרצפה, האבנים וגם האופק והרצון של צ'ופי שלי להגיע אליו.